| Chapter 42 |
1 | וירא יעקב כי
יש־שבר במצרים
ויאמר יעקב לבניו
למה תתראו׃
|
|
2 | ויאמר הנה שמעתי
כי יש־שבר במצרים
רדו־שמה ושברו־לנו
משם ונחיה ולא
נמות׃
|
|
3 | וירדו אחי־יוסף
עשרה לשבר בר
ממצרים׃
|
|
4 | ואת־בנימין אחי
יוסף לא־שלח יעקב
את־אחיו כי אמר
פן־יקראנו אסון׃
|
|
5 | ויבאו בני ישראל
לשבר בתוך הבאים
כי־היה הרעב בארץ
כנען׃
|
|
6 | ויוסף הוא השליט
על־הארץ הוא
המשביר לכל־עם
הארץ ויבאו אחי
יוסף וישתחוו־לו
אפים ארצה׃
|
|
7 | וירא יוסף את־אחיו
ויכרם ויתנכר
אליהם וידבר אתם
קשות ויאמר אלהם
מאין באתם ויאמרו
מארץ כנען
לשבר־אכל׃
|
|
8 | ויכר יוסף את־אחיו
והם לא הכרהו׃
|
|
9 | ויזכר יוסף את
החלמות אשר חלם
להם ויאמר אלהם
מרגלים אתם לראות
את־ערות הארץ
באתם׃
|
|
10 | ויאמרו אליו לא
אדני ועבדיך באו
לשבר־אכל׃
|
|
11 | כלנו בני איש־אחד
נחנו כנים אנחנו
לא־היו עבדיך
מרגלים׃
|
|
12 | ויאמר אלהם לא
כי־ערות הארץ באתם
לראות׃
|
|
13 | ויאמרו שנים עשר
עבדיך אחים אנחנו
בני איש־אחד בארץ
כנען והנה הקטן
את־אבינו היום
והאחד איננו׃
|
|
14 | ויאמר אלהם יוסף
הוא אשר דברתי
אלכם לאמר מרגלים
אתם׃
|
|
15 | בזאת תבחנו חי
פרעה אם־תצאו מזה
כי אם־בבוא אחיכם
הקטן הנה׃
|
|
16 | שלחו מכם אחד ויקח
את־אחיכם ואתם
האסרו ויבחנו
דבריכם האמת אתכם
ואם־לא חי פרעה כי
מרגלים אתם׃
|
|
17 | ויאסף אתם אל־משמר
שלשת ימים׃
|
|
18 | ויאמר אלהם יוסף
ביום השלישי זאת
עשו וחיו
את־האלהים אני
ירא׃
|
|
19 | אם־כנים אתם אחיכם
אחד יאסר בבית
משמרכם ואתם לכו
הביאו שבר רעבון
בתיכם׃
|
|
20 | ואת־אחיכם הקטן
תביאו אלי ויאמנו
דבריכם ולא תמותו
ויעשו־כן׃
|
|
21 | ויאמרו איש
אל־אחיו אבל אשמים
אנחנו על־אחינו
אשר ראינו צרת
נפשו בהתחננו
אלינו ולא שמענו
על־כן באה אלינו
הצרה הזאת׃
|
|
22 | ויען ראובן אתם
לאמר הלוא אמרתי
אליכם לאמר
אל־תחטאו בילד ולא
שמעתם וגם־דמו הנה
נדרש׃
|
|
23 | והם לא ידעו כי
שמע יוסף כי המליץ
בינתם׃
|
|
24 | ויסב מעליהם ויבך
וישב אלהם וידבר
אלהם ויקח מאתם
את־שמעון ויאסר
אתו לעיניהם׃
|
|
25 | ויצו יוסף וימלאו
את־כליהם בר
ולהשיב כספיהם איש
אל־שקו ולתת להם
צדה לדרך ויעש להם
כן׃
|
|
26 | וישאו את־שברם
על־חמריהם וילכו
משם׃
|
|
27 | ויפתח האחד את־שקו
לתת מספוא לחמרו
במלון וירא
את־כספו והנה־ הוא
בפי אמתחתו׃
|
|
28 | ויאמר אל־אחיו
הושב כספי וגם הנה
באמתחתי ויצא לבם
ויחרדו איש
אל־אחיו לאמר
מה־זאת עשה אלהים
לנו׃
|
|
29 | ויבאו אל־יעקב
אביהם ארצה כנען
ויגידו לו את
כל־הקרת אתם לאמר׃
|
|
30 | דבר האיש אדני
הארץ אתנו קשות
ויתן אתנו כמרגלים
את־הארץ׃
|
|
31 | ונאמר אליו כנים
אנחנו לא היינו
מרגלים׃
|
|
32 | שנים־עשר אנחנו
אחים בני אבינו
האחד איננו והקטן
היום את־אבינו
בארץ כנען׃
|
|
33 | ויאמר אלינו האיש
אדני הארץ בזאת
אדע כי כנים אתם
אחיכם האחד הניחו
אתי ואת־רעבון
בתיכם קחו ולכו׃
|
|
34 | והביאו את־אחיכם
הקטן אלי ואדעה כי
לא מרגלים אתם כי
כנים אתם את־אחיכם
אתן לכם ואת־הארץ
תסחרו׃
|
|
35 | ויהי הם מריקים
שקיהם והנה־איש
צרור־כספו בשקו
ויראו את־צררות
כספיהם המה ואביהם
וייראו׃
|
|
36 | ויאמר אלהם יעקב
אביהם אתי שכלתם
יוסף איננו ושמעון
איננו ואת־ בנימן
תקחו עלי היו
כלנה׃
|
|
37 | ויאמר ראובן
אל־אביו לאמר
את־שני בני תמית
אם־לא אביאנו אליך
תנה אתו על־ידי
ואני אשיבנו אליך׃
|
|
38 | ויאמר לא־ירד בני
עמכם כי־אחיו מת
והוא לבדו נשאר
וקראהו אסון בדרך
אשר תלכו־בה
והורדתם את־שיבתי
ביגון שאולה׃
|
|